א 

עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו אחד

רצה וצמצם אורו לברוא כל הבריות, נתן להם מקום. אין לך דבר שאין לו מקום

נמצא המקום שווה לכולם. והאין סוף ב"ה מקיפו לכל צד וקו יוצא ממנו לצד אחד, בוקע ונכנס, ועושה כל המדרגות

עשר מדרגות הן, מדתן שאין להם סוף. עשרה עגולים, ויושרם באמצעם, שבהם מידותיו של מקום – חסד, דין, רחמים

מנהג כל בריותיו במשפט, משכיר ומעניש, ומחזיר כל רעה לטובה, ומביא בריותיו לרצונו. וכן הוא אומר (ישעיה מד, י): "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים"

כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז): "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ואומר (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד

 ב

עשר ספירות פנימיות וחיצוניות דמיונן כמראה אדם. הראשון שבכולם - אדם קדמון. וממה שנגבל בפנים יוצאים ארבע חושים חלק ממנו: רשר"ד

 ג

אותיות הוי"ה ב"ה  ד',  

ד' מלואים: עסמ"ב –  ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן

טנת"א – טעמים, נקודות, תגין, אותיות, נכללים אלו מאלו  

ע"ב בגולגולת, ענפיו נעלמים. מן השערות של הראש הם יוצאים

יצא ס"ג מן האזנים ולמטה. טעמים שלו ג' מינים - עליונים, תחתונים, אמצעים. עליונים באזנים, אמצעים בחוטם, תחתונים בפה.

יצאו עליונים מן האזנים, עשרה מהימין ועשרה מהשמאל, אלו פנימיים ואלו מקיפים לגביהם, כלולים בה' אחת שצורתה ד"ו. עד היכן הם יורדין? עד כנגד שבולת הזקן.

יצאו אמצעים מן החוטם, עשרה מימין, ועשרה משמאל, אלו פנימיים, ואלו מקיפים לגביהם, והרי נתקרבו זה לגבי זה, ונתגלתה ו' של ה' בששה אלפין – א,א,א,א,א,א, יוצאים ויורדין עד החזה.

יצאו התחתונים מן הפה, י' פנימיים וי' מקיפים, ונתגלתה הד' שבה' בד' אלפין, שנים יו"י, ושנים יו"ד. מב' אזנים ומב' נחירים, ב' הבלים בימינו של הפה, ושני דיבורים בשמאלו, נשרשים בב' לחיים - עליון ותחתון, יוצאין ויורדין עד הטבור

 ד

יצאו ראשונה, מלכות בתחילה, וז"א אחריה, וכן כולם וכח הכלי בלוע בהם.

הדק שבהם חזר ונכנס, כתר בתחילה וכולם אחריו. נתעבה הנשאר, ונעשה כלי מניצוצות שנפלו בו מהכאת אור חזרתו של עליון ורשימו של תחתון.

בראשונה היו כולם נפשות. הרוויחו זה מזה ביציאתם וכן בחזרתם, כל אחד כראוי לו, עד מקיף שני. נשאר הכתר בפה דא"ק, ושאר התשעה יצאו, עד שנמצאת מלכות כלי בלי אור. כל הכלים כלי אחד, אלא שעשר שנתות יש לו, זה עקודים