א

יצא מ"ה מן המצח.

בירר לו ועשה מכל שבריהם של כלים חמשה פרצופים, ועתיק שעל גביהם, ומאחוריהם של או"א - יעקב ולאה.

כתר דמ"ה וחצי כתר דב"ן, ומן השאר הראוי לו לעתיק.

חכמה דמ"ה וחצי כתרו של ב"ן, ומהשאר הראוי לו זה א"א.

בינה דמ"ה וחו"ב של ב"ן, ומהשאר הראוי להם - או"א.

ו"ק דמ"ה וו"ק של ב"ן - ז"א.

מלכותו של מ"ה ומלכותו של ב"ן - נוק'. תיקונם בזכר ונקבה.

ומדכר ונוקבא הם נתקנים בזיווג, עיבור, לידה, וגדלות.

ב

בזיווג כיצד ? מעלה נוק' מ"ן - בירוריהם של כלים, ויורדים כנגדם אורותיו של מ"ה. עומדים בנוק' ונתקנים בה – זה העיבור.

יצאו למקומם - זו היא לידה.

הלביש תחתון לעליון והגיע לשיעורו - זה הגדלות.

יונק מתחלה - שהוא צריך לעליונו. השלים והלביש - עושה את שלו.

ג

עליתם של מלכים ארבעים יום.

כיצד ? עשרה ימים חסד ונצח, לנצחו של אצילות.

ועשרה - דעת ותפארת ליסודו.

עשרה - גבורה והוד להודו.

ועשרה - יסוד ומלכות למלכותו.

 ד

נתקן עתיק דו"נ. מ"ה שלו - זכר לפניו, וב"ן שלו - נוק' לאחוריו.

פני מ"ה לפניו, ופני ב"ן לאחוריו.

נמצא עתיק כולו פנים.

נתקן אריך דו"נ, הזכר בימינו והנוקבא בשמאלו.

תיקונו של א"א מזיווגו של עתיק.

תיקונו של עתיק מזיווג עליון ממנו.

ה

מזיווגו של א"א נתקנים או"א, זה זכר וזה נקבה, ומזיווגם - זו"ן.

יסודו של עתיק כלה בחזהו של א"א, וחו"ג מתגלים ממנו.

יצאו הגבורות ראשונה מפני דוחקם של חסדים, סבבו את היסוד לכל רוח.

יצאו החסדים חצים לימין, ודחו את הגבורות כולם לשמאלו.

ירדו חצים מן החזה ולמטה, והחסדים יורדים כנגדם למתקם.

נמצאו: ב' חסדים וחצי מגולים, וב' חסדים וחצי מכוסים, מוציאים הארתם לחוץ.

יצאו מן החסדים אבא וישראל סבא לימין של אריך, ומן הגבורות אימא ותבונה לשמאלו.

אימא ותבונה - רגליה של זו בראשה של זו.

מה שאינו כן אבא וי"ס, ששני חצאיהם של גבורות מגולים כאחד, וחצים של חסדים מכוסים ביסוד.

 ו

. או"א - שני מוחותיו של אצילות מלבישים זרועותיו של א"א.

בנינם ממ"ה וב"ן, ותיקוניהם מאורותיו של אריך.

מג' פרקיהם של זרועות לחב"ד שלהם,

ומת"ת לשאר כל גופם.

ומג' פרקים ראשונים של חג"ת לעשות מוחותיהם כאחד.

מפרקים שניים לחג"ת שלהם.

מפרקים שלישיים לנה"י שלהם.

פרקו הראשון של ימין מתלבש בראשו של אבא, כנגדו בשמאל באימא,

שני לו בחג"ת של זה וזה.

שלישי לו בנה"י.

והת"ת נכסה תחתיהן מאליו עד החזה

ז

או"א - מ"ה וב"ן בשניהם.

נתחברו זה בזה, נתן אבא ב"ן שלו לאימא, ונטל מ"ה שלה לעצמו.

שני מ"ה בימין - אבא ויש"ס, שני ב"ן בשמאל - אימא ותבונה.

ח

ישסו"ת כיצד ? מלכותם של או"א נעשית פרצוף לעצמה.

וחצי ת"ת ונה"י שלהם מלובשים מוחים בתוכם.

חזרו או"א להשתלם משם ולמעלה.

נמצאו: או"א כלים בחזה של א"א, ישסו"ת בטבור שלו.

אבא ויש"ס אימא ותבונה – פעמים שנים, פעמים אחד – שהם מתחברים זה בזה.

ט

מוחין של ז"א מאו"א, מלובשים בכלים שלהם, זהו הצל"ם.

כיצד ? מלכותו של עליון פנימיות בתחתון.

מלכותם של או"א בז"א.

נה"י שבה נכנסים בתוכו, ט' פירקיהן בט' איבריו, זה צ'.

ושבע ראשונות שלה מקיפים עליו מבחוץ – ל' מ' שלו.

י

או"א ישסו"ת – שנים.

ז"א למטה מכולם, מוחיו מישסו"ת.

מלכות שלהם צלם שלו, אלו ישסו"ת שניים.

מן החזה שלהם ולמטה ניתן לו למוחין.

ונעשים כנגדם נה"י חדשים לעצמם, משתלשלים ויורדים מאחוריו עד כנגד החזה, כאם זו שרובצת על בניה.

מן החזה ולמעלה : ל' מ' שלו, זה גדלות ראשון.

י"א

נעשו אחד, וז"א למטה מהם, מוחיו מאו"א.

מלכות שלהם צל"ם שלו.

אין כאן ישסו"ת אלא אחת.

מן החזה ולמטה - צ' שלו, והשאר - ל' מ'. הרי זה גדלות שני.

י"ב

זיווג של או"א תדירי, ושל יסו"ת - לפרקים.

זיווג חיות העולמות - תדירי, ושל מוחים – בזמנם.