א

ז"א - שש קצותיו של עולם, ונוק' - מלכות שלו.

קפל א"א את רגליו והעלם על חג"ת שלו. עלו כליו של ז"א אחריהן והלבישום.

כצורתן בא"א צורתם בז"א – שלש על גבי שלש, ומלכות - רביעית אחריהם.

נטלם א"א ובררם, והוציאם בזיווגו.

נטלום או"א ותקנום לגמרי : בג' ימים, ובמ' יום, בג' חדשים, ובג' עיבורים.

ב

ג ' ימים כיצד ? אלו ג ' ימים של קליטה .

יום א ': תיקן אבא את הימין שבהם.

יום ב': אימא את השמאל שבהם.

יום ג': נתן אבא את שלו באימא, ונתחברו אלה באלה.

ג' מילוים הם : מילויו של מ"ה - י"ט. ושל ס"ג - ל"ז, ושל ע"ב - מ"ו.

תיקונו של ז"א – ו' מי"ט נכנסים ביום ראשון, ו' בב', ז' בג'.

למה ו' ? שקויו של ז"א נתקנים בהם. ובשלישי אחד יותר מפני חיבורם של אורות.

ל"ז, בל"ז ימים - הרי מ' יום. נוצר הולד באורה של אימא.

מ"ו, במ"ו ימים.

כמשלוש חדשים – זמן היכרו של עובר.

ג

בנינו של ז"א – כלים וניצוצות ואורות.

כלים שנשברו, ניצוצות שירדו, אורות שנסתלקו.

חוזרים ונתקנים זה בזה בג' עיבורים – של ז' חדשים, ושל ט', ושל י"ב.

אימא ותבונה מתחברים כאחד, וג' מקומות של יסוד יש בהם.

יסודה של אימא, ויסודה של תבונה, ומקום החתך - כשהן מתפרדות נחתכות זו מזו.

נתקנים כליו ביסודה של תבונה, ניצוציו במקום החתך, אורותיו ביסודה של בינה.

כנגדם למטה ג' מדורות.

 ד

גופו של ז"א עשר ספירות.

נתבררו ז' ספירות בז' חדשים, וג' ספירות בכ"ד חדשים של יניקה, ח' חדשים לאחת.

ז' שהם ט', שהדעת מתחלק לחסדים וגבורות.

ה

ג' כלים הם: נה"י כלי א', פנימי לו חג"ת, פנימי לו חב"ד.

וג' נשמות בתוכם – נפש בנה"י.

רוח בחג"ת.

נשמה בחב"ד.

אימתי הם נתקנים ? בעיבור יניקה ומוחין.

 ו

כיצד?

נה"י בעיבור, נה"י וחג"ת שלו - חיצוניות, וחב"ד - נפש בתוכם.

חג"ת ביניקה,  נה"י וחג"ת, חיצוניות, וחב"ד רוח בתוכם.

חב"ד בגדלות, אלו חג"ת שעולים ונעשים חב"ד, ונה"י במקומם, ונה"י אחרים מתחדשים להם למטה.

חב"ד יורדים בכולם, זהו נשמה, שבה נרנח"י.

נר"ן - פנימים, ח"י – מקיפים להם.

חזרו כל הכלים חיצוניות לגבה.

ג' של ג': נה"י חג"ת חב"ד - בנה"י, נה"י חג"ת חב"ד - בחג"ת, נה"י חג"ת חב"ד - בחב"ד.

ונר"נ של גדלות בתוך כולם.

כנגדם באדם – בשר וגידים ועצמות, ונר"נ בתוכם.

ז

כל הנה"י נעשים נה"י, וכל חג"ת - חג"ת, וכל חב"ד - חב"ד.

חב"ד שמנה"י - עצמות, חב"ד מחג"ת - קרומות, חב"ד מחב"ד – מוחין.

שכן בגופו של אדם עצמות קרומות ומוחין, ונשמה בתוכם.

חזרו כל החיצוניות - נה"י וחג"ת, וכל הפנימיות - חב"ד להם.

כנגדם באדם - גוף ונשמה. נחלקו הכלים לפנימי וחיצון, ונשמה בתוכם - אורות וניצוצות.

בנינו של ז"א משוכלל מכל אלו.

ח

ד' עיבורים הם: ב' בחיצוניותו, וב' בפנימיותו – עיבור דו"ק, ועיבור דמוחין.

עיבור ראשון י"ב חדשים, שני לו ט' בחיצוניות.

כנגדם בפנימיות - של ט', ושל ז'

ט

היניקה כ"ד חדשים . בירורם של הוד יסוד ומלכות.

ממנה לגדלות י"א שנה ויום א'.

כיצד?

 ז' פרקיהם של נה"י דתבונה בז' שנים.

ועטרה שלה ביום א', שבו יוצאים החסדים מגולים מן החזה ולמטה.

יורדים ונכללים ביסוד, וחוזרים בקוויהם מלמטה למעלה עד שעולים בכל שש קצותיו.

ה' גבורות יורדות אחריהן ונמתקים ביסוד, ב' וחצי בירידה, והשאר בחזירתם של חסדים עולים ומתמתקים אתם.

החסדים - גידולו של זעיר. והגבורות - גידולה של נוק'.

שהנהגתו של זכר לימין, ושל נוק' לשמאל.

י

חזרו החסדים לחסד ולגבורה, והגדילום, והם נכפלים.

נמצאו כל אחד ו' שלישים, ג' נשארים במקומםץ

ב' מחסד עולים לחכמה, וב' מגבורה לבינה, והשלישי שבשניהם לימין ושמאל שבדעת.

נכפלו ב' שלישיו של ת"ת ונעשו ד', ב' למקומם, א' לכתר נוק', וא' עולה למכוסה, ומכפילו.

נשאר א' במקומו, וא' מעלהו עמו עד הכתר.

נמצאו שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וז"א נשלם בשלו.

עליתם של חסדים בחב"ד ג' שנים, ושנה, לכתר ששורה על גביהם.

יומם של חסדים עולים לכתר. והרי י"ג שנים ויום א', זה הגדלות.

י"א

למעלה מצ' - ל' מ' מקיפין.

זמנם שתי שנים, אלו מאימא. פנימים דאבא ג' שנים. וב' שנים למקיפיו, הרי זה מלוי זקן.

י"ב

בתבונה - קטנות וגדלות.

קטנות ראשונה, וגדלות ראשונה.

כנגדם באימא - קטנות וגדלות שנייה.

כעניינו בראשונה ענינו בשנייה.

שמוחין הראשונים מלמטה, והשניים מלמעלה.